פסק-דין בתיק ב"ל 38258-01-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13/12/08 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 33% נכות מיום ה- 1/5/08 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה במסגרתו נקבע כי היה על הוועדה לנמק קביעתה לאחר קבלת תוצאות בדיקות לשלילת מקור לא לבבי לתלונות המערער, כאשר הוועדה לא נמקה החלטתה ולא פעלה בהתאם לפסק הדין. הוועדה לא נמקה מה השלכות הבדיקות שערך המערער בהתייחס לקביעתה כי הנכות נותרה בעינה.

2.2        הוועדה דחתה עררו של המערער וקבעה כי היא מסתמכת על השערות לפיהן ישנו מקור אחר לתלונות המערער אשר נשללו בבדיקות המערער. קביעה זו של הוועדה אינה מתיישבת עם הבדיקות שערך המערער שנמצאו תקינות לרבות מבחן מאמץ אקו לב וצינתור.

2.3        הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של פרופ' עדות ולמסקנות חוות הדעת לפיהן קיימת אסכמיה כתוצאה ממחלת כלי דם קטנים והסתמכה על אותן השערות לפיהם קיים מקור אחר לתלונות המערער. הוועדה לכאורה מאמצת את חוות הדעת של פרופ' עדות לעניין האסכמיה, אך לא מבהירה מדוע אין היא קובעת נכות בשיעור 70% כפי שקבע פרופ' עדות בעוד הוועדה קובעת 25% נכות.

2.4        עת נשללה ההשערה למקור תלונות המערער היה על הוועדה לבחון תלונות המערער ולנמק כיצד אלה משפיעים על הנכות.

            הוועדה התייחסה באופן חלקי למסמכים שהונחו בפניה ובכלל זה מסמך מיום 12/9/10 של ד"ר מועין עבוד והאבחנות העולות ממסמך זה התומכות באמור בחוות הדעת של פרופ' עדות. הוועדה התייחסה באופן לאקוני למסמכים אך לא נמקה קביעותיה ביחס למסמכים אלה.

3.         טענות המשיב:

3.1        הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין אחת לאחת והתייחסה לכל בדיקה שנערכה למערער לגילוי סיבה לא לבבית לכאבי החזה שלו ונמקה מדוע קבעה את שקבעה, כאשר בקביעתה מסבירה שהנכות נקבעה על סמך בדיקת מיפוי לב שהראתה איסכמיה באתרים שונים על פני הלב. הוועדה נוכח קביעתה האמורה לא נדרשה להתייחס פעם נוספת לחוות הדעת של המומחה ולהצדיק קביעתה למול נימוקי הערר וחוות הדעת.

3.2        באשר לגובה הנכות מבהירה הוועדה כי היא מסתפקת בהותרת הנכות על כנה, למרות מבחני מאמץ שליליים לאיסכמיה. אין בעובדה כי הוועדה מותירה את גובה הנכות כדי להוות סיבה לקבלת הערעור. אין בעובדה שמומחה מטעם המערער קבע נכות גבוהה יותר כדי לפגום בשיקול הדעת של הוועדה.

3.3        הוועדה לאחר שקיבלה תוצאות הבדיקות המקיפות שנערכו למערער ואשר שללו קשר בין כאביו לבין בעיות גופניות שונות קבעה בצורה מפורשת כי אכן מצבו של המערער מתאים למצב של איסכמיה והפעם ללא ההשערות אחרות בדבר מקור לכאבים.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן ביום 7.9.10 על ידי בית הדין הארצי לעבודה בו נקבע כי:

            " ...כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה אשר תנמק את קביעתה הדוחה את הערר בעודה מסתמכת על חוות דעתו של ד"ר גלמידי מיום 20.8.08 אשר המליץ לבצע בדיקות נוספות כדי לשלול מקור לא לבבי לתלונותיו של המבקש - בדיקות אשר אין חולק שלא נעשו נכון למועד מתן ההחלטה בערר. הוועדה תתייחס לבדיקות אשר ביצע המבקש לאחר החלטת הוועדה ותנמק את קביעותיה בהתאם...". 

6.         בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה לנמק קביעתה הדוחה הערר עת הסתמכה הוועדה על חוו"ד ד"ר גלמידי תוך כדי התייחסות לבדיקות שביצע המערער לאחר מועד התכנסות הוועדה שמטרתן לשלול מקור לא לבבי לתלונות המערער.

7.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין.